שייקספיר ושות'

נכנסים רוס, עם זקן.

זקן:     שבעים שנים אני זוכר טוב-טוב,

          ראיתי במרוצת הזמן הזה

          שעות קשות, דברים די מוזרים;

          אך לעומת לילה מחריד כזה

          הכל זוטות.

רוס:                    אח, סבא טוב, תראה,

          שמיים מוטרדים ממעשֵי          שמיים מוטרדים ממעשי

          אדם, ומאיימים על הבמה

          שלו, שְטוּפה בְּדם. על השָעוֹן           שלו, שטופה בדם. על השעון 

          זה יום, אבל לילה אפל חונק

          את הפנס ששט עם אור זהב; 

          מה, זה שלטון הלילה או חרפּת          מה, זה שלטון הלילה או חרפת

          היום, שחושך כך קובר את פני

          האדמה, כשאור חיים אמוּר          האדמה, כשאור חיים אמור

          לנשוק לה?

זקן:                     כן, זה לא טבעי ממש

          כמו המעשה שנעשָה.          כמו המעשה שנעשה.

          ביום גימל השבוע נְקֵבָה          ביום גימל השבוע נקבה

          של בּז כשְהִמְרִיאָה בְּגאון,          של בז כשהמריאה בגאון,

          תָקף אותה ינשוף-כזה-עכבר,          תקף אותה ינשוף-כזה-עכבר,

          הרג אותה.

רוס:                    והסוסים של דַנְקֵן –רוס:                    והסוסים של דנקן –

          דבר מאד מוזר, אבל בָּדוּק –          דבר מאד מוזר, אבל בדוק –

          יפים, זריזים, תִפְארת בּנֵי מינם,          יפים, זריזים, תפארת בני מינם,

          נהיו פרועים, שברו את האורוות,

          פרצו החוצה, וקראו תיגר

          על צייתנות, כאילו הם רוצים

          ללחום בַּמין האנושי.          ללחום במין האנושי.

זקן:                               אומרים

          שהם אכלו אחד את השני.

רוס:    נכון, לתדהמת עינַי אשררוס:    נכון, לתדהמת עיני אשר

          ראו זאת.

          נכנס מֶקְדַף.          נכנס מקדף.

                        הנה בא מֶקְדַף הטוב. –                        הנה בא מקדף הטוב. –

          איך בָּעולם, אדון?          איך בעולם, אדון?

מֶקְדַף:                       מה, אתה לאמקדף:                       מה, אתה לא

          רואה?

רוס:               ידוע מי בִיצֵע אתרוס:               ידוע מי ביצע את

          המעשה המתועב-מכל-

          נִתעב הזה?          נתעב הזה?

מֶקְדַף:                  זה אלה שמקבתמקדף:                  זה אלה שמקבת

          הרג.

רוס:             זוועה! איזו טובה היתה

          יוצאת להם מזה?

מֶקְדַף:                       קָנוּ אותם.מקדף:                       קנו אותם.

          שני בני המלך, מַלְקוֹלְם, דוֹנַלְבֵּיין,          שני בני המלך, מלקולם, דונלביין,

          חמקו ונמלטו; מה שמטיל

          את החשד בָּרֶצח עליהם.          את החשד ברצח עליהם.

רוס:     נגד הטבע שוב! שאפתנות

          בלי שום תועלת, איך שאת טורפת

          את מִחְייתך שלך! – אם כך סביר          את מחייתך שלך! – אם כך סביר

          שהשלטון יפּול בידי מקבת.          שהשלטון יפול בידי מקבת.

מֶקְדַף:  הוא כבר נבחר, והוא יצא לסְקוֹןמקדף:  הוא כבר נבחר, והוא יצא לסקון

          לַהכתרה.          להכתרה.

רוס:                  ואיפה הגופה

          של דַנְקֵן?          של דנקן?

מֶקְדַף:                נלקחה לאי קולְמְקִיל,מקדף:                נלקחה לאי קולמקיל,

          שם אבותיו נחים, עצמותיהם

          שמורות.

רוס:                  אתה יוצא לסְקוֹן?רוס:                  אתה יוצא לסקון?

מֶקְדַף:                                    לא, איש,מקדף:                                    לא, איש,

          אני לפַייף.          אני לפייף.

רוס:                  טוב, אז אני לשם.

מֶקְדַף:                                         טוב,   מקדף:                                         טוב,   

          הלוואי תראה עושים שם טוב - שלום! -

          שלא נגיד שהאופנה הישנה

          טובה מן  האופנה האחרונה.

רוס:    כל טוב, סבא.

זקן:     ברוכים תהיו, וכל מי שיודע     

          להפוך רעה לטוב, אויב לרֵעַ.              להפוך רעה לטוב, אויב לרע.    

          יוצאים.