שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס

נכנסים רוזן נורת'אמברלנד, אשתו ליידי נות'אמברלנד, ואשת הארי פֶּרְסי.

נורת'אמברלנד: בבקשה, כלה, אשה אוהבת,

              עשו לי שביל נוח לעסק מר.

              אל תלבשו את מסכת הזמן

              כדי להעיק עלי כמותו.

ליידי נורת'אמברלנד:                 אני

              ויתרתי. אף מלה. מה שתרצה

              עשה. שחוכמתך תדריך אותך.

נורת'אמברלנד: איי, מתוקה, כבודי פה ממושכן.

              אם לא אצא, כלום לא יפדה אותו.

ליידי פרסי: בשם אלוהים, בכל זאת אל תצא

              לַמלחמה הזאת. קרה כבר, אבא,

             שלא עמדת במִלָתְךָ,

             והיית מחויב לה אז יותר

             מאשר עכשיו – כשהבן שלך,

             הָרי שלי, לבי, נשא עיניו

             צפונה שוב ושוב בכדי לראות

             אבא מביא גדודים; אך הוא קיווה

             לשווא. מי זה שכנע אותך אז

             להישאר בבית? נֶאֶבדו

             אז גם כבודך גם כבוד בנך. שלך –

             שאלוהים ישיב לו זיק! שלו 

             ננעץ בו כמו השמש בשמי שחר,

             ולאורו זנקו האבירים

             של אנגליה כולה למעשי

             גבורה. הוא באמת היה מרְאָה

             אשר מולה הנוער התלבש.

             כל רגל התאמנה בצעדיו;

             וכל לוחם אימץ את דיבורו

             המחוספס – הפגם שלו מטבע;

             מי שדיבר בשקט ובשיקול

             הוקיע את המושלמות שלו

             על מנת להיראות כמו הרי – כך

             שבדיבור, בצעד, בתזונה,

             טעם, תפקוד קרבי ובמצבי

             הרוח הוא היה אות ומופת,

             דוגמה לנהוג על פִּיה. ואותו –

             את המופלא! את פלא הגברים! –

             את המיוחד והיחיד הזה

             הפקרת יחידי, שהוא יביט

             על אל המלחמה המכוער

             מעמדת פחיתות, בִּשדה-קרב שבו כלום

             חוץ מצליל שמו, דורבן-חם, לא יגן;

             ככה הפקרת אותו. לעד, לעד

             אל תעשה גם עוול לרוחו,

            אל תעניק בִּמסירות ועל

            מגש לאחרים כבוד שלא

            נתת לו. עזוב אותם לבד!

            הארכיבישוף, לורד מוברי, חזקים.

            אילו היה להרי המתוק

            שלי חצי ממספרם, היום

            הייתי יכולה, תלויה על צְוואר

            דורבן-חם, לדבר על קבר בן-

            המלך הנרי.

נורת'אמברלנד:            שתהיי בריאה,

          כלה; את מחלישה את נשמתי

          בשיר קינה חדש על טעויות

          של פעם. אך אני חייב לצאת

          לקראת הסכנה שם, או שהיא

          תמצא אותי במקום אחר, ולא

          מוכן לה.

ליידי נורת'אמברלנד: אח, תברח לסקוטלנד עד

          שהאצילים וצבא פשוטי העם

          יוכלו לטעום טיפה מה הוא כוחם!

ליידי פרסי: אם הם יצליחו להשיג יתְרון

          על צבא המלך, אז חבוֹר להם

          כמו חישוק פלדה כדי לחזק

          חיזוק. אבל בשם אהבתנו,

          תן להם קודם להתנסות לבד.

          ככה עשה בנך; כך הוא הוכרח.

          כך נעשיתי אלמנה; ולא

          יהיה לי לעולם אורך חיים

          מספיק לשפוך מתוך עינַי גשמים

          על שתיל הזיכרון עד שיצמח

          לְגובה השמיים להנצחת

          הבעל האציל שלי.

נורת'אמברלנד:                    בואו.

          תבואו אתי פנימה. בַּנשמה

          אצלי כמו הגאוּת כשהיא בָּשיא,

          עומדת דום, לא הֵנה ולא שמה.

          אני רוצה לחבור לארכיבישוף,

          אבל אלפי סיבות הודפות אותי.

          יוצא לסקוטלנד. שם אני נמצא

          עד שאביא תועלת לַמבצע.    

         יוצאים.