שייקספיר ושות' - כתבים מאת ויליאם שייקספיר ובני תקופתו בתרגום דורי פרנס


< אחורה הדפסת הטקסט קוריולנוס - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >

נכנס קוֹרִיוֹלנוּס, עם אצילים.

 

קוֹרִיוֹלנוּס: יתקיפו לי כולם את האוזניים,

           ויאיימו בְּמוות על גלגל

           עינוי, תחת פַּרסות סוסים פְּרָאים,

           יקימו על הסלע הטַרְפֵּאִי עוד

           עשר גבעות, שהנפילה תהיה תלולה

           כל כך שעַיִן לא תמדוד – אנהג בהם

           תמיד רק ככה.

         נכנסת וֹולוּמְנִיָה.

פטריקי:                         ותהיה אציל כפליים.

קוֹרִיוֹלנוּס: אני תמֵהַּ שאמי

           אינה תומכת בי יותר, היא שמאז

           ומעולם כנתה אותם צמיתים

           בסמרטוטים, או יצורים שנבראו

           לִסְחוֹר-לִמְכּוֹר בִּשְתֵי פְּרוּטוֹת, להסתופף

           באסיפות, ולפהק, לשתוק

           ולהשתאוֹת כשאחד ברָמָתִי

           קם לדבר על מלחמה או על שלום. -

           אני מדבר עלייך. למה-זה ביקשת

           שאהיה מתוּן יותר? רוצָה

           שאשקר לנשמתי? לא, אדרבא,

           אִמְרי כי מְשחֵק אני רק את

           הגבר שאני.

וֹולוּמְנִיָה:                אדון, אדון, אדון. חבל  

           שלא לבשְתָ טוב את כוחך בטרם

           הספקת כך לִשְחוֹק אותו.

קוֹרִיוֹלנוּס:                            עזבי.

וֹולוּמְנִיָה:   יכולת להיות הגבר שאַתָה  

           יפה מאד בלי להדגיש את זה:

           התנגשותכם היתה עזה פחות

           אִילוּ הִסְתרתָ מפְּניהם מה בלבך

           עד לשעה שלא יכלו כבר לעמוד

           בדרכך.

קוֹרִיוֹלנוּס:            שיִיתָלוּ כל אלה!

וולומיה:                                        כן,

            ויִישָרפו גם.   

         נכנסים מֶנֶנְיוּס וסֵנָאטורים.

מֶנֶנְיוּס:   שְמע, שְמע, היית מחוספס מדי,

            קצת מחוספס מדי. אתה חייב לחזור

            ולתקן זאת.

סֵנָאטור א':               אין ברירה. אם לא,

            עירנו המפוארת תֵחָצֶה

            ותיכָּחֵד.

וֹולוּמְנִיָה:           אנא שְמע לעצה. הרי

           לבי שונא להתכופף כמו לבְּך,

           אך יש לי שֶכֶל שיודע לנצל

           את זעמי לטובתו.

מֶנֶנְיוּס:                         יפֶה

           אמרְת, אשה גדולה. לפני שהוא

           יוכרח לזחול על גחונו, גם אם

           קדחת התקופה כְּמהה לכך

           בתור תרופה למדינה, אחגור

           עלי את השריון שלי, אשר

           אני בקושי מסוגל לסחוב.

קוֹרִיוֹלנוּס:  אז מה נדרש ממני?

מֶנֶנְיוּס:                           לחזור              

            אל הטְרִיבּוּנִים.

קוֹרִיוֹלנוּס:                 וְ? מה אז? מה אז?

מֶנֶנְיוּס:     בקֵש סליחה על דיבוריך.

קוֹרִיוֹלנוּס:   מהֵם? מהאֵלים עצמם איני יכול -

             אז מה, מהֵם אני חייב?

וֹולוּמְנִיָה:                               אתה

            מוחלט מדי, בלי שום פשרות: מה נעלה

                                        [/ מפריז בעקרונות ברזל: מה נעלה]

            מזה – אך לא בשעת חירום. הרי אתה

            אמרת – באוזני שמעתי – כי

            בַּמלחמה כבוד ואסטרטגיה, כמו

            אחים בדם, הולכים ביחד. אם זה כך,

            אמור לי מה יפסיד זה מיד זה

            אם יתְחבְרוּ בעת שלום.

קוֹרִיוֹלנוּס:                                 שָה, שה!

מֶנֶנְיוּס:     שְאילְתָה מצוינת.

וֹולוּמְנִיָה:                           אם זהו כבוד

           בַּמלחמות שלךָ להיראות

           מה שאינך, וזו האסטרטגיה

           שתקדם את מטרותיך, לָמָה זה

           גרוע או נלוז יותר שהיא

           תחבוֹר אל הכבוד בִּזמן שלום

           כמו במלחמה? זו ברית שנחוצה

           אז לא פחות.

קוֹרִיוֹלנוּס:                 למה את לא מרפָּה עִם זה?

וֹולוּמְנִיָה: כי עכשיו מוּטל עליך לדבּר

          לַעם; ולא על פי השקפותיך,

          גם לא על פי מה שיוֹרֶה לך לבּך,

          כי בְּמלים שלשונך רק תדקלם,

          בְּהברוֹת בלי אבא, מַמְזרוֹת

          שלא תירשְנה את אמת הלב שלך.

          שמע לי, זה לא יָבִיש אותך יותר

          מאשר לכבוש עיר במִלים רכּוֹת

          בִּמקום לזרוק הכל על הגורל  

          בְּסכּנת דמים רבּים.

          אני הייתי שָמָה מַסכָה

          על נשמתִי כשגורלי וזה

          של ידידי שעל הכף דורש

          שאעשה זאת בכבוד. אני

          דוברת בשם אשתך, בנך,

          והסֵנָאטורים כאן, והאצילים;

          אבל אתה חושב: יותר טוב להראות

          לעֵדֶר הגְלמים שלנו שאתה

          יודע להזעיף פנים, במקום

          לזרוק להם כשכוּש-זנב אחד בכדי

          לזכות מהם באהבה ולהגֵן

          על מה שבלעדֵי זה ייהרס.

מֶנֶנְיוּס:                              גבירה

            גדולה! תבוא איתנו; במִלים  

           יפות; וככה תרפא גם את

           הסכנה הנוכחית, וגם

           נִזְקֵי עבר.

וֹולוּמְנִיָה:                 בבקשה לך, בן שלי,

           לך אליהם, עם המצנפת בידך,

           הושט אותה כך מרחוק – תהיה איתם –

           ובִרְכּךָ שתנשֵק את הרְצָפוֹת –

           כי במקרים כאלה מעשים

           הם נאומים, והעיניים של

           ההדיוטות מלומדות יותר

           מן האוזניים – ובטלטול ראשך,

           חבוֹט, כך, שוּב ושוב, לכפּרה,

           על לבבך העז, עד שיהיה

           כמו תות בָּשל, שמתמסר כשרק

           נוגעים בו; או אמוֹר להם: אתה

           חייל מטעמם, צמחְתָ בין תִגְרות,

           לכן חסֵר לך הנועם ש, אתה מודה,

           מתאים היה שתשתמש בו, כפי

           שיטענו, בבקְשךָ את אהבָת

           לִבָּם; אך מעתה והלאה, חי

           שמיים, תְעצֵב את עצמך לפי

           בקשתם, ככל שיאפשרו

           אישיותך וכוחך.

מֶנֶנְיוּס:                      אם תעשה

           ממש כפי שאמרה -  שמע, תוך שניה

           לִבָּם שלך: כי הם מעניקים סליחה,

           כשמבקשים זאת, באותה קלות

           שהם שופכים מלים לא לעניין.

וֹולוּמְנִיָה:  אנא, לֵך, וקבל מרוּת; גם אם אני

            יודעת שהיית מעדיף לרדוף

            את אויבך בתהומות של אש, ולא

            להחניף לו בְּצֵל גג.     

            נכנס קוֹמִינְיוּס.

                                     הנה קוֹמִינְיוּס.

קוֹמִינְיוּס:   הייתי בכֵכּר השוק; ואדוני,

            כדאי שתארגן ליוּוי כּבד,

            או שתגן על עצמך בְּרוגַע או

            בהיעדרות. הכל רותח.

מֶנֶנְיוּס:                              רק

             מלים יפות.

קוֹמִינְיוּס:                 זה יעזור, נדמה לי - אם

             לבו ייתן לו. 

מֶנֶנְיוּס:                     הוא חייב, והוא

           ייתן: בבקשה אמוֹר שתעשה

          זאת, ולעבודה.

קוֹרִיוֹלנוּס:                   אני חייב לצאת

           ולהציג להם קודקוד בלי כובע?

           אני חייב למסור מפֶּה בזוי

           שקרים ללב אציל, והוא חייב

           לשאת אותם? טוב, אעשה זאת: אך

           אִילוּ עמד בְּסכנה רק גוש עפר זה,

           גופו של מַרְסְיוּס, הם יכלו מבחינתִי

           לטחוֹן אותו לאֵפֶר ולהשליך

           לַרוּח. לְכִכּר השוק! הִפּלְתם

           עלי תפקיד כזה שבחיים

           לא אשחק באופן משכנע.

קוֹמִינְיוּס:   בוא, בוא, נהיה הלחשנים שלך.

וֹולוּמְנִיָה:   בבקשה, בן, בן מתוק, אמרְתָ כי

            שבחַי עשו אותך חייל לראשונה,

            אז כדי לזכּוֹת ממני בִּשבחים

            על זה, בּצֵעַ פה תפקיד שלא   

            מילאת קודם.

קוֹרִיוֹלנוּס:                 טוב, אני חייב,

             ואעשה זאת. עוּפי, אישיות שלי,

             הכניסי במקומך איזו נִשְמת זונה!

             שְגְרוֹן המלחמה שלי, ששָר

             במקהלה עם תוף, יהיה לחלילית

             דקה כמו סריס, או כמו הקול

             הבתולי ששר שיר ערש לעולל!

             יקימו חיוכֵי נוכְלים את אוהלם

             בִּלְחיַי, ויִמְלְאו גביעֵי עינַי

             דִמְעות תלמיד בית ספר! שלשון

             של קבצנים תנוע בין שפתי,

             ושברכַּי החמושות, שרק

             דורבן-סוסים קיפל אותן, יתכופפו

             כמו של אחד אשר זרקו לו נדבה! -

             לא אעשה את זה, כי לא אוּכל

             עוד לכבּד את האמת שלי,

             ומעשֵי גופי כך ילמדו את נשמתי

             שיעור שִפְלוּת שורְשִי.

וֹולוּמְנִיָה:                           כבחירתך.

             לי זו פחיתות כבוד גדולה יותר

             להתחנן אליך מאשר

             לָך מולם. שייחרב הכל;

             תן לאִמְך לחוש טוב את גאוותך

             במקום לפחוד מעִקְשוּתך

             המסוכנת, כי אני בָּזָה לַמוות

             בְּלב גדול כמו שלך. עשֵה

             כחפצך. עוז לבבך היָה שלי,

             ינקת את כולו ממני, אך

             לגאווה שלך הייה אדון יחיד.

קוֹרִיוֹלנוּס:   אנא הרגיעי את נפשך. אמא,

             אני הולך לשוּק: אל תגערי בי עוד.

             אגנוב מהם אהבתם, אקח

             ברמאות את לבבם, ואז אשוב

             הביתה כאהוּב כל בעלֵי

             המקצועות בעיר. ראי, אני הולך.

             מסרי נא לאשתי שלום. אשוּב כקוֹנְסוּל,

             אחרֶת לעולם אל תאמיני

             מה לשוני יודעת לעשות

             בשדה החנופּה.

וֹולוּמְנִיָה:                      עשֵה כרצונך.

קוֹמִינְיוּס:   קדימה! הטְרִיבּוּנִים מחכים לך:

            חמש את עצמך במַעֲנה מתוּן;

            כי הם שם מוכנים עם אישומים כבדים

            יותר, שמעתי, מכל אלה שהוטלו

            בך עד כה.

קוֹרִיוֹלנוּס:               "מתון" זו המילה. בבקשה,

           בואו נלך. שיאשימו כמיטב

          המצאתם: אני אשיב על פי

          כבודי.

מֶנֶנְיוּס:            כן-כן, אבל מתון.

קוֹרִיוֹלנוּס:                              טוב, אז

             שיהיה מתוּן אם כך. מתוּן!

            יוצאים.


< אחורה הדפסת הטקסט קוריולנוס - מערכה 3, תמונה 2 קדימה >